בחוץ, אבל בפנים

איני מארחת הרבה ומטבח אינו התחום החזק שלי.

כשבתי התגייסה לצבא היא בכתה ברגעי משבר :"אני מתגעגעת לאוכל של אבא שלי!".
המאכלים היחידים בהם אני נוחלת הצלחה בהזנת המשפחה הם: פרנץ'-טוסט, פנקייק, נזיד ירקות ופירה.
אני ממש משתדלת, אבל  איכשהו תמיד שוכחת את העוף בתנור ואת תפוחי האדמה על הגז.

דווקא בגלל האמור לעיל (ובשל העובדה שאני אוהבת אתגרים) לקחתי על עצמי לכתוב פוסט על מטבח. אבל כדי שיהיה לי לפחות כיף, החלטתי לכתוב על מטבחי חוץ.

ההתנסות הראשונה שלי  במטבח (והדי מוצלחת, חייבת להגיד) היתה כשהייתי ילדה ושיחקתי באימא. היה לי מטבח קטן, סירים, כלים, מערוך וכד'.
בישלתי ארוחות גורמה (למרות שנדמה לי שהמילה "גורמה" לא היתה בלקסיקון שלי) והאכלתי את הילדים הדמיוניים שלי.

הכי קרוב שהגעתי למטבח חוץ היה בקבלות הפנים באירועים משפחתיים: חתונות, בריתות, בן-בת מצוות וכד'.

בספטמבר 2012, עלתה כתבה בערוץ השני בה הציץ מנחם הורוביץ לחצרות של האלפיון העליון. בין היתר הוצגו בכתבה מטבחי חוץ שחבל"ז.

מטבח גן/חצר כשמו כן הוא – מטבח לכל דבר ועניין שנמצא מחוץ לארבע קירות המטבח בבית, אם בחצר, ליד הבריכה ואפילו  על הגג.

מלבד הפוזה של מטבח חוץ/גינה, מטרתו העיקרית היא למעשה פינוק האורחים (ואני חושבת שקצת גם על-מנת להוציא את העיניים).

למען האמת, יש בזה גם נוחות מסוימת.
אם כבר מארחים בגינה, אז למה להתרוצץ הולך ושוב למטבח שבתוך הבית, כשאפשר לשדרג את החוויה ולהקל על המארחת (במקרה שלי, יהיה זה המארח)?

תחשבו על זה.
בא לכם למנגל ביום העצמאות (או בכל יום אחר) עם משפחה ו/או חברים.
אתם ממש לא בקטע שלחפש איזה אי תנועה קטן ברחוב ראשי, עם עוד איזה מאה אלף מנגליסטים ישראלים חביבים.

אז מה יותר נוח וכיף מאשר לעשות על האש ממש בחצר הבית?
בלי לחפש שעות מקום להציב את המנגל היוקרתי שלכם, בלי להווכח פתאום ששכחתם את הרוטב/התבלינים/הסכו"ם או מה שזה לא יהיה.
והכי כיף – נגמר המנגל, הלכו האורחים (שלהם עוד מחכה נסיעה הביתה מלווה בניחוחות אש ופחמים), אתם קופצים לחדר האמבטיה (או לג'קוזי, אפשר גם בחצר) ומשילים מכם את הריחות, הלחות והלכלוך…

זהו.
הולכת להדיח כלים.
בעלי בישל, אני מדיחה.

***